יום ראשון, 10 ביולי 2016

בג"צ 7852/98 ערוצי זהב ושות ואח' נגד שרת התקשורת ואח'- עו"ד נועם קוריס

1.       בג"צ 7852/98 ערוצי זהב ושות ואח' נגד שרת התקשורת ואח'



העותרות פועלות בתחום שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית באמצעות כבלים מכוח זיכיונות שניתנו להן בשנת 1990 לפי חוק הבזק, תשמ"ב-1982. הזיכיונות קבעו כי על העותרות לשדר בשיטת Tiering, שבמסגרתה מוצעת למנויים חבילת ערוצים בסיסית, ובנוסף לה ערוצים אופציונליים לפי בחירתם. לבקשת העותרות החליטה המשיבה 3 (להלן – המועצה) בשעתה להתיר להן שלא לשדר בשיטת ה-Tiering, אלא למכור למנויים חבילה אחת, הכוללת את כל הערוצים ללא אפשרות בחירה, ותנאי הזיכיון של העותרות שונו בהתאם. עם זאת פנתה המועצה לעותרות מעת לעת במשך השנים בבקשה לשנות את שיטת השידור באופן שייטיב עם הצרכנים, אך העותרות דחו בקשות אלו.

לאחרונה, בעקבות החלטת ממשלה בעניין, החליטה המועצה לבחון אפשרות להעניק רישיון לשידורים באמצעות לוויין למשיבה 4 וזאת בשיטה המאפשרת למנויים בחירה. באוגוסט 1998 פנו העותרות אל המועצה בבקשה להתיר אף להן לעבור לשדר בשיטה זאת. בעקבות הגשת הבקשה ערכה המועצה דיונים נרחבים, ובמסגרתם גובש מסמך המלצות שקבע כי ללא התערבות רגולטיבית מצד המועצה לא תתאפשר חדירת מתחרה חדש לשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית, הנשלט במונופול אזורי על-ידי העותרות. המועצה קיבלה החלטה, שלפיה יינתן למשיבה 4 רישיון לשידור באמצעות לוויין בשיטה שביקשה. עוד הוחלט, כי במשך 18-27 חודשים, או עד אשר יגיע מספר המנויים של המשיבה 4 ל-250 אלף, לא יאופשר לעותרות לעבור לשדר אף הן בשיטה זאת, על-מנת לתת למתחרה החדש הזדמנות הוגנת לחדור לשוק.
העותרות תוקפות החלטה זו בטענה שנתקבלה בחוסר סמכות ושהיא פוגעת בחופש העיסוק שלהן.
בית-המשפט העליון פסק:
א.            (1)           החלטתה של המועצה בעניין פתיחת שוק השידורים לתחרות והגבלת פעילותן של העותרות לטובת חדירת מתחרה חדש לשוק הן בגדר קביעת מדיניות לגבי סוגי השידורים, רמתם והיקפם. אין זו החלטה ספציפית בעניינן של העותרות, כי אם קביעת מדיניות כללית באשר לשידורי לוויין ולשיטת השידור, ועל-כן ההחלטה היא בגדר סמכותה על-פי סעיף 6ה(1) לחוק הבזק (428א).
(2)           אפילו היה ממש בטענת העותרות כנגד סמכות המועצה לקבל החלטה כאמור, הרי הן מושתקות מלהעלותה כעת. זאת משום שהן עצמן פנו אל המועצה בבקשות שנגעו להפעלת אותה סמכות, ונהנו בעבר מהחלטות של המועצה שניתנו לטובתן בעניין זה (428ב – ג).
ב.            (1)           תכליתה של החלטת המועצה היא לשרת את רווחת החברה על-ידי פתיחת השוק לתחרות חופשית. זוהי תכלית ראויה במסגרת דרישות פיסקת ההגבלה שבסעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק (429ב – ג, ז).
(2)           הטלת מגבלות על גורמים מבוססים בשוק, בעלי מעמד מונופוליסטי בו, לצורך יצירת תחרות חופשית מקובלת בעולם. בנסיבות המקרה הובאו בפני המועצה נתונים שמהם עולה כי – לאור המונופול החזק והקבוע של העותרות בשוק הרלוונטי – בלא התערבות שלטונית בשוק לא יהיה ניתן לקיים בו תחרות חופשית. אשר-על-כן האמצעי שנבחר על-ידי המועצה – הגבלת האפשרות של העותרות לשדר חבילות ערוצים לתקופת זמן מסוימת – עומד במבחני המידתיות (430ז, 431ד – ה).
(3)           אין יסוד להתערבות בית-המשפט באורך תקופת הזמן המגבילה כפי שנקבעה על-ידי המועצה. אכן, הממונה על ההגבלים העסקיים סבר כי לצורך פתיחת השוק לתחרות די במניעת שידור חבילות ערוצים לתקופה קצרה יותר, אך בפני המועצה עמדו חוות-דעת נוספות שתמכו בהארכת פרק הזמן שבו תוטל המגבלה. לעניין חופש העיסוק, מתחם המידתיות הוא, בדרך-כלל, רחב יחסית, ואין יסוד להתערבות בית-המשפט בהחלטת הרשות המוסמכת כאשר קיימות דעות לכאן ולכאן (431ו – 432א).

תגיות:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה